המרכז הבינתרבותי למיניות האדם ומשפחתו

 כנס 2010

חזרה לעמוד כנסים

אשר רחמים - עובד סוציאלי - יהודי אתיופיה

יש הרבה דמיון בין יהודי אתיופיה לחרדים בסגירותם ובשמירת הנושאים הצנועים.

כשחיו באתיופיה – החיים היו בקהילתיות והגנתיות, שאיפשרו שמירה על חיי הפרט, כולל ילדים ונשים. הבנים היו בחוץ, בשדה, הבנות – בסביבת הבית ובמפגש המשותף היתה תמיד נוכחות של מבוגרים. סביר להניח שבגיל הצעיר היו פחות פגיעות מיניות הדדיות.

כהורה אני מתחבט איך לענות לילדי כשהם שואלים מהו הומוסקסואל? מהי פגיעה מינית? וכו'. אשתי ואני מנהלים דיאלוג מתמיד בנושא. הורינו חינכו אותנו, אך לא מספיק בפתיחות. לא קיבלנו כלים איך להעביר נושאים אלה לילדינו.

בחו"ל היו אומרים להזהר מזרים, אך לא הזהירו מקרוב משפחה אם נשארנו עמו. כיום אני לא בטוח שאני יכול להשאיר את ילדי עם קרוב משפחה.

אני מניח שיש בתוך הקהילה שלי לא מעט בעיות בנושאים אלה. יש מקרים שמתגלים ע"י שירותי הרווחה. כשהיה מקרה של דוד שפגע באחייניו – אחותו (האם) רצתה להתאבד, בשל המורכבות המשפחתית ותגובת מעגלי המשפחה השונים על החשיפה. היא צדקה. עם זאת, הכאב הגדול היה של הילדות ושל הסבתות!! המשפחה היתה עסוקה בנסיונות להציל את הדוד שעמד להכנס לכלא... לא היתה מודעות לנזק הנפשי שנגרם לילדות שנפגעו.

בתהליך הקליטה נשלל מקומם של הקסים, מה ששמט את המנגנונים שניתן היה להשען עליהם בעבר.

ניתן למצוא היום נשים שעברו בעבר פגיעות מיניות, שהן היום אמהות ומנסות לקיים זוגיות. הן אינן מספרות לבני הזוג את שחוו. עם בנותיהן – אין שיח על הנושא, אלא אזהרות.

גם החסר בשפה מקשה על ניהול דיאלוג עם הבנות: אמהרים אינם יכולים לדבר עמן ועברית ההורים אינם יודעים מספיק טוב.

באמהרית לא נהוג להגיד בקול שמות של אברים מוצנעים וגם אם רוצים ללמד את הילדים נושא זה – מתקשים לבטא מילים אלה בקול. מאידך, ההורים אינם יכולים לשלוט במידע שילדיהם מקבלים מהאינטרנט.

Make a Free Website with Yola.