המרכז הבינתרבותי למיניות האדם ומשפחתו

כנס 2011

חזרה לעמוד כנסים

◄ ד"ר מיטל עירן-יונה: גברים, נשים וזוגיות במפגש עם ארגון תובעני: לקראת מודל חדש לכח ביחסים זוגיים

במרכז מאמר זה עומדת הצגתו של מודל תיאורטי חדש לכוח ביחסים זוגיים. מודל זה נולד מתוך חיפוש – שכשל, אחר מודל מארגן והמשגה תיאורטית שיהלמו את ההבנות שהתגבשו במהלך עבודת הדוקטורט שלי, שעסקה בין היתר ביחסים זוגיים וכוח.

בפרויקט המחקר הרחב יותר, ביקשתי לפתוח צוהר אל חייהן של משפחות המשרתים והמשרתות בצה"ל בשירות הקבע, בתוך כך התמקדתי במשפחות הקצינים המשרתים בתפקידי לחימה זאת משום ההנחה כי מאפייני שירותם התובעניים מייצרים מבנה חלוקת תפקידים מגדרי במובהק. דרך חקר המקרה של משפחות הלוחמים ביקשתי לבחון סוגיות שונות, הנוגעות ליחסי הגומלין המורכבים והמצטלבים שבין בני הזוג לבין עצמם (בספירה הפרטית), בינם לבין הצבא (בספירה הציבורית) ואת מקומו של המגדר בתוך הספירות וביניהן. במשקפיים מגדריות, מטרת המחקר הייתה לעמוד על ההשפעות המצטלבות של תרבות ארגונית ודרישות הארגון מהעובד - על חלוקת התפקידים והכוח בתוך משפחות המועסקים בארגון תובעני.

שיטת המחקר מעוגנת בז'אנר המעורב ומשלבת בין מתודולוגיות כמותיות ואיכותניות לאיסוף וניתוח הידע. החלק הכמותי מבוסס על סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של בני זוג ובנות זוג של משרתי קבע בצה"ל. חלקו האיכותני של המחקר מבוסס על ראיונות עומק שערכתי עם קצינים ועם רעיות של קצינים, לצד ניתוח מסמכי מדיניות וחומרים שניוניים.

מיפוי הספרות הקיימת בתחום העלה כי רוב הגישות הקיימות למחקר כוח בהקשר המגדרי-זוגי, ממקמות כוח בהיבטים של כפיפות ונחיתות של הנשים. גישות אלו אינן נותנות, לטעמי, ביטוי מספק ל-agency של הנשים, לאוטונומיה של הנשים לבחור, להתוות את חייהן, להתנגד ולהפעיל כוח. לפיכך, בהסתמך על ניתוח הממצאים והתובנות שעלו מהמחקר בקרב משפחות הלוחמים, הצעתי המשגה ומודל חדשים לכוח ביחסי נישואים. לפי המשגה זו כוח הוא מבני ההזדמנויות לפעולה הפתוחים בפני שני בני הזוג, להביא לידי ביטוי את כישוריהם בספירה הפרטית והציבורית. מבני הזדמנויות אלו מובנים חברתית על ידי הסדרים חברתיים רחבים יותר – כלכליים, תעסוקתיים ומגדריים, ומתווכים על ידי תפיסות חברתיות של גבריות ונשיות, אידיאולוגיות של הורות וקריירה, והדיאלוג המתקיים בין בני הזוג בספירה הפרטית. הגדרה זו מגלמת בתוכה הנחה כי מרחב ההזדמנויות הפתוח בפני שני בני הזוג הינו מוטה מגדרית, מאחר והוא מעוצב בצילן של תפיסות ואידיאולוגיות של שוק העבודה ושל המשפחה שהמגדר שחקן מרכזי בהבנייתן.

במודל המוצע, אותו כיניתי "המודל הדואלי לכוח ביחסים זוגיים", מגולמת ההנחה כי על אף אי-הסימטריה בכוח, המשוקעת במבנים של דומיננטיות המעצבים את חלוקת התפקידים בין נשים וגברים, יחסי הכוח בין בני הזוג הם דו-צדדיים ויש בהם מידה מסוימת של תלות ואוטונומיה לשני הצדדים. דוגמאות לתלות ולאוטונומיה אביא מתוך ממצאי המחקר, המצביעים על מבנה כוח כפול המתקיים במשפחות הלוחמים שבו, בספירה הציבורית, קיימת א-סימטריה מגדרית אשר מעניקה יתרון גדול לגברים בשוק העבודה, בעוד שבספירה הפרטית קיימת א-סימטריה הפוכה אשר מעניקה יתרון ברור לנשים.

ממצאי המחקר מאתגרים את הדיון בכוח, כממוקם בעיקר בספירה הציבורית ומציבים אלטרנטיבה לסכימה הפטריארכאלית הקלאסית לפיה סמכותו וכוחו של הגבר בבית מעוגנים בספירה הציבורית. בניגוד למרבית הספרות בתחום, המניחה כי עבודת הגברים מחוץ לבית ושכרם הגבוה (יחסית לנשים), מייצרים מבנה פטריארכאלי של כוח בתוך המשפחה, המוטה מגדרית לטובת הגברים, אני טוענת כי התפקיד המרכזי (לעתים הבלעדי) שממלאות נשים אלו בספירה הפרטית (במקביל לעבודתן בשכר), מהווה מקור כוח משמעותי עבורן, הן ביחסים הזוגיים והן למול ילדיהם. סוג זה של כוח, הנמצא בידי הנשים ומעוגן בספירה הפרטית, כמעט ולא נדון בספרות העוסקת ביחסי נישואין ובדרמת השילוב בין משפחה ועבודה.

Make a Free Website with Yola.